בעשור האחרון נבדקה יעילות הפעילות הגופנית כטיפול בפיברומיאלגיה במחקרים יותר מכל התערבות אחרת שאינה תרופתית. מחקרים אלו ניסו להעריך את יעילות הפעילות הגופנית כמרכיב יחיד או כחלק מתוכנית כוללת בטיפול בחולות פיברומיאלגיה בהפחתת כאב,שיפור היכולת התפקודית ושיפור איכות חייהן.
מרבית המחקרים התמקדו ביעילות האימון האירובי בעצימות נמוכה עד מתונה כמרכיב יחיד או בהשוואה להתערבויות אחרות של מרכיבי כושר גופני כמו אימוני סבולת מתיחות ו/או התערבות אחרת כגון:בריאות והפחתת לחצים .מהמחקרים בספרות הרפואית ניכרת מגמה ברורה, שכל סוג של פעילות גופנית הדרגתית ומבוקרת לאורך זמן עשויה לעזור בשיקום היכולת התפקודית של חולות אלו על ידי שיפור של טווחי תנועה של המפרקים , גמישות, חוזק השרירים והיכולת האירוביבעקבות כך הטבה בכאב שיפור היכולת התפקודית ואיכות החיים.
פעילות גופנית מותאמת לפיברומיאלגיה
חולות הפיברומיאלגיה מרגישות בדרך כלל עייפות רבה וכאב המונעים מהן לעסוק בפעילות גופנית, לכן חשוב לאבחן את מידת הכאב, טווחי התנועה, והמגבלות התפקודיות המפריעות להן בחיי היום יום. קיימת חשיבות רבה, כי תוכנית הפעילות גופנית תהיה מותאמת אישית למטופלת מבחינה בריאותית ותפקודית כדי למנוע, החמרה בעייפות, בתסמינים ופגיעה טראומטית בשרירים אשר יובילו לירידה נוספת ביכולת התפקודית ולאי התמדה והענות לפעילות הגופנית.
העדר מסגרות קיימות התואמות את צרכיהן הגופניים והבריאותיים של חולות הפיברומיאלגיה מונעות מהן להשתתף בפעילות גופנית מתאימה מאחר שלרוב במסגרות הקיימות בקהילה הן אינן יכולות להשתלב בשל מצבן הבריאותי והגופני.
